עו"ד חויב להשיב ללקוחו לשעבר כ 40 אלף שקל

1.         התובע, שנעצר בגרמניה, שכר את שירותי הנתבע כעורך דין, באמצעות בני משפחתו בישראל. התובע טוען כי הנתבע הציג עצמו כבעל ידע, ניסיון וכישורים לעניין, אך התברר כי היה חסר ידע בשפה הגרמנית ובדין הגרמני, לא עשה כדי לשכור עורכי דין מקומיים, לא סייע לו בעניינים לוגיסטיים שונים ולמרות שקיבל את דמי טרחתו כמוסכם, מבני משפחתו, מכר את מכוניתו ונטל מכספי התמורה כספים רבים שלא כדין ובמרמה.

            הסעדים שדרש התובע בתביעה הינם השבה מלאה של הכספים, תשלום ההפרש בין שווי הרכב במועד המכירה לבין הסכום שהתקבל בפועל, עוגמת נפש, הפסד החזרי ביטוח בגין שריפת המסעדה, והשבה של שכר הטרחה ששולם 10,000$ ו - 20,000 ש"ח.  

2.         התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וטען כי ביום 20/11/2001 נעצר בעיר לובק שבגרמניה, ומשפחתו, אשר ניסתה לסייע לו, ושמעה דרך פרסומים בכלי התקשורת כי הנתבע מציג עצמו כעורך דין בעל ידע ניסיון ויכולת לסייע לעצירים ואסירים ישראליים בחו"ל, שכרה את שירותיו.

            התובע הצהיר כי הנתבע אכן אישר באוזני כמה מבני משפחתו כי יש לו הידע, היכולת והכישורים לייצגו בגרמניה, והסכים לקבל עליו את העניין תמורת 15,000 דולר, כאשר הייצוג יכלול גם טיפול בענייניו העסקיים, הדורשים טיפול עקב המעצר, וביניהם טיפול בעניין קבלת תקבולי ביטוח בגין שריפה שהייתה בבעלותו.

            עוד הצהיר התובע כי הנתבע הציע לו להעביר מכתבים מבני משפחתו, ללא ביקורות השלטונות בגרמניה, וטען באוזניו כי יש לו היכרות עם התובע, ויוכל לבוא עימו בדברים על מנת להעביר את המשפט לישראל. התובע הוסיף והצהיר כי לימים נתברר לו כי הנתבע פתח את המכתבים וקרא את תוכנם.

            התובע טען בתצהירו כי הנתבע לא עשה דבר בעניין ייצוגו המשפטי ואף לא דאג לעורך דין מקומי שייצגו, ולכן נאלץ להלוות כספים בריבית קצוצה על מנת לשכור בעצמו עורך דין מקומי.

            התובע הלין בתצהירו כי הנתבע העביר לו לכלא בגרמניה טלפון סלולרי, דבר שהתברר כעבירת משמעת חמורה בכלא, ובגין כך ישב 30 יום בצינוק.

            התובע הוסיף והלין כי למרות שהוא אדם חרדי, ולמרות הבטחתו של הנתבע, הרי שהאחרון לא עמד בהבטחתו לשלוח לו מזון כשר לפסח אל הכלא בזמן.

התובע הצהיר כי הנתבע החתימו על מסמך, כי רכבו החדיש (של התובע) מסוג אוודי A6 יעבור לרשותו של הנתבע, בכדי לממן את ייצוגו ולהעביר את הכספים הנותרים לבני משפחתו.

עוד טען התובע בתצהירו כי עם שחרורו מהכלא התברר לו כי בני משפחתו שילמו לנתבע את מלוא שכר טרחתו בסך 15,000 דולר, בנוסף לסכומים אחרים שדרש וקיבל ועבור כיסוי הוצאות. כן קיבל הנתבע, לגרסת התובע, 3,000 דולר ביום 01/01/2002 מגיסו, מר בורוכוב, וכן 4,000 דולר נוספים מגיסו, מר קוגל. כן קיבל הנתבע, לשיטת התובע 20,000 ש"ח מהגברת אבישג ראב"ד ו - 3,000 דולר מהגברת חגית שעבדה עבור התובע.

התובע הצהיר כי עוד נתברר לו עם צאתו מהכלא כי רכבו נמכר, ולאחר מאמצים לקבל הסברים מהנתבע, השיב לו הנתבע כי הרכב נמכר תמורת 124,000 ש"ח, כאשר מתוך כך העביר הנתבע לבני משפחתו של התובע סך של 38,477 ש"ח. התובע טען כי מבירור קצר שערך, שווי הרכב היה כ - 190,000 ש"ח, הרכב נמכר במחשכים וללא מכרז או התמחרות, הרכב נמכר תמורת 168,000 ש"ח, ויש בידו מסמכים המאשרים זאת, ולא כפי שנטען על ידי הנתבע.

התובע הלין כי הנתבע שלח יד בכספים שהיו בידיו בנאמנות, ולקח מתוכם שכר טרחתו שלא כדין, בשעה שכבר קיבל את שכר טרחתו מבני משפחתו.

בסיום, הלין התובע בתצהירו כי לא זו בלבד שלא זכה לעזרה או לייצוג משפטי בעניין מעצרו, אף לעניין התביעה לקבלת כספי הביטוח, לא פעל כלל הנתבע.

עוד הצהיר מטעם התובע, בנו, מר דניאל רפאלוביץ, אלא, שתצהירו של מר דניאל רפאלוביץ נמחק, בהעדר התייצבות, בהחלטת יום 11/09/11.

כן הצהיר מטעם התובע מר יצחק עמר, שהיה מכר של התובע בזמנים הרלוונטיים.

מר עמר הצהיר כי בתחילת שנת 2002 קיבל טלפון מאדם שהציג עצמו כעורך דין ציבין הוא הנתבע.

מר עמר הצהיר כי הוא תיווך בין מוכר רכב האוודי לבין התובע, והתובע קנה את המכונית, תמורת 200,000 ש"ח.

מר עמר הוסיף והצהיר כי מכיוון שהרכב טרם עבר על שמו של התובע, ומאחר והוא היה זה שטיפל בעניין קניית הרכב עבור התובע, הרי שהנתבע ביקש ממנו למכור את הרכב בכדי לממן לתובע עורך דין בגרמניה.

מר עמר הצהיר כי מכר את הרכב תמורת 175,000 ש"ח, ובטרם מכר אותו שאל את הנתבע אם יש צורך למכור את הרכב בהליך של מכרז או התמחרות, וזה האחרון השיב לו בשלילה. כן הצהיר, כי בהתאם לסיכום העביר לנתבע 164,000 ש"ח, כאשר 124,000 ש"ח בצ'ק ועוד 2 צ'קים על סך 20,000 ש"ח.